בשבועיים האחרונים אני שומעת מכל הכיוונים את הרצון "להיות כבר שם".
לקפוץ בזמן חצי שנה / שנה קדימה.

לעבר תפקיד חדש ומיוחל בעבודה, לסיים פרויקט,
או לשינוי בעסק שצמאים לו מאוד ויוכל להתממש רק בעוד תקופה.
או כל "שם" אחר.

אולי זה מאפיין את תחילתה של שנה חדשה. אולי זה משהו באויר.
מה שזה לא יהיה, מתאמנים, קולגות, חברים – כולם אומרים לי את אותם הדברים.

אם אתם מזדהים, אתם בטח מרגישים פער עצום
בין הרצון והכמיהה שלכם לבין מה שקורה היום במציאות,היומיום שלכם.

אז מה עושים עם זה? איך מתמודדים את התסכול, ואפילו הכאב, שיוצר הפער הזה?

קודם כל, אני רוצה לברך אתכם. יש לכם רצון! כמיהה! וזה כבר נפלא לכשעצמו.

הרבה פעמים אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים, או אפילו לא עוצרים לבדוק.
ברכותי. רצון זו התחלה משגעת.

אבל איך מעבירים את הזמן כשיש תחושה שצריך להמתין?
כשיש חוסר בחשק וסבלנות לדרך?

אם אתם עדין לא "שם" אלא "כאן" (כן כן, בדיוק כמו הילדון החמוד ברחוב סומסום), זה לא במקרה.

סימן שיש לכם דרך לעבור והיא חשובה.
כדי שתגיעו ל"שם" מוכנים ותוכלו באמת להגשים את התפקיד או השלב הבא שלכם בצורה מיטבית ומהנה.

יש לכם שיעורים ולמידה לעשות בדרך. קחו אותם בשתי ידיים. יש פה הזדמנות.

חישבו עם עצמכם:
איך אמצה את הדרך הזו בצורה הטובה ביותר?
מה המתנות שאני יכול/ה להפיק כאן?

אלו דברים שבין השאר יכינו אתכם לשלב הבא. יכול להיות שזו תהיה הכנה מקצועית, תלמדו עוד יכולות וכלים.
ויכול להיות שזו תהיה התפתחות שלכם כבני אדם. תעברו חוויות שיהפכו אתם "לגרסה טובה יותר של עצמכם".

כפי שאומרים הברסלבים: "חייך, הכל לטובה :-)"

לא תמיד אנחנו מבינים איך זה "לטובה" כשאנחנו תוך כדי תנועה. בדיעבד התמונה תתבהר.
במבט לאחור אפשר לראות איך הדרך הזו בעצם שירתה אותנו.
בתנאי שהסכמנו כמובן להתמסר ולקבל את השיעור. אחרת נחווה אותו שוב ושוב עד שנסכים לו.

שתהיה לכם שנה טובה ומלאת שמחה!
מאחלת דרך מהנה ומוצלחת. שתטעמו ותריחו את הפירות שבדרך,
ותגיעו בשלים ומוכנים "לשם" שלכם.

ולקינוח, מומזמנים להתרווח ולקבל השראה. קבלו אותם במחיאות כפיים –

אני רוצה להיות שםםםם! 

באהבה,

ליטל